החלטה בתיק בש"א 798/06

1.      בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (סק  164/06). פסק הדין הומצא לב"כ המבקשת ביום 26.9.2006, כך שהמועד להגשת ערעור, בהתחשב בפגרת סוכות, היה יום  17.10.2006. בקשה להארכת מועד הוגשה ביום 2.11.2006.

2.      פסק הדין מושא הבקשה:

2.1.   בפסק הדין מושא הבקשה נדונה בקשת המשיבות לפיה לא תותר הוצאתו לפרישה כפויה לגמלאות של מר אהוד תם, יו"ר ועד העובדים במבקשת.

2.2.   המשיבות טענו כי הוצאתו הכפויה לגמלאות של מר אהוד תם היא שיאה של מסכת התנכלות המבקשת לחברי ועד העובדים וליו"ר הועד מר תם. המבקשת טענה כי הוצאתו הכפויה לגמלאות של מר תם נובעת מתפקודו הלקוי, והכחישה את טענת ההתנכלות.

2.3.   בית הדין קמא סקר בפסק הדין את הוראות החוק ואת הפסיקה של בית דין זה,  אשר מחד מקנות הגנה לחופש ההתאגדות של העובדים ומאידך אינן מקנות חסינות לעובדים מאורגנים ולחברי ועד העובדים מפני פיטורים. עוד קבע בית הדין, בהסתמך על פסיקת בית דין זה בעניין ע"ע 1013/02 הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' מתנ"ס קרית מלאכי ואח', כי בנסיבות המקרה הנדון נטל ההוכחה עובר אל כתפי המעסיק, להראות שהחלטותיו נתקבלו משיקולים ענייניים ולא עקב חברותו של העובד בועד העובדים.

2.4.   בפני בית הדין העידו: ראש המועצה; הממונה על המנגנון והמינהל במועצה; הממונה הישיר על מר תם; מר צחי טבקמן, מנכ"ל האגף לאיגוד מקצועי במבקשת.

2.5.   בית הדין האזורי קבע כי לאחר שבחן לעומק את העדויות והתשתית הראייתית שהונחה בפניו על ידי המועצה,  לא שוכנע שהמועצה נקטה בהליך הוצאה כפויה לגמלאות של מר תם אך בשל תפקודו הלקוי בעבודתו ולא על רקע היותו יו"ר ועד העובדים, ולאור קביעתו הורה על ביטול הליך הוצאתו הכפויה לגמלאות של מר תם.

3.      נימוקי הבקשה להארכת מועד הם:

3.1.   ב"כ המבקשת סבר כי המועד להגשת ערעור הוא 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, ולא היה מודע לכך כי בתקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט - 1969 נקבע כי המועד להגשת ערעור על פסק דין בסכסוך קיבוצי הוא 14 יום.

3.2.   זכות הערעור היא זכות מהותית.

3.3.   קיים אינטרס ציבורי בבירור הערעור, בשל העובדה כי מדובר בסכסוך קיבוצי, שהשפעתו רחבה. כאשר מדובר בסכסוך קיבוצי, בית הדין נוטה להאריך את המועד להגיש ערעור, על מנת לאפשר לצדדים למצות את טענותיהם. כמו כן, הערעור מעלה סוגייה עקרונית החורגת מגדרו של סכסוך מקומי.

3.4.   סיכויי הערעור טובים.

4.      המשיבות התנגדו לבקשה מנימוקים אלה:

4.1.  סיכויי הערעור נמוכים.

4.2.  בפסק הדין מושא הבקשה לא נקבעה הלכה חדשה, אלא יושמו ההלכות שנפסקו על ידי בית הדין הארצי על התשתית העובדתית שקבע בית הדין.  בהקשר זה צוין כי הובאו ראיות רבות ונשמעו עדויות לא מעטות.

4.3.  המבקשת היתה מודעת לסדרי הדין השונים בסכסוך קיבוצי. כך למשל - צורפו לתגובותיה תצהירי אימות, שאין לצרפם על פי תקנות סדר הדין. כמו כן, המבקשת הגישה בקשה לפיה אין מדובר בסכסוך קיבוצי.

5.      המשיבות העלו בתגובתן טענות שונות בעניין התנהלות המבקשת ביישום תוכנית ההבראה ובנושאים אחרים הקשורים למערכת יחסי העבודה בין המבקשת לבין נציגות העובדים. טענות אלה אינן רלוונטיות להכרעה בבקשה להארכת מועד, ולכן לא לא אדון בהן במסגרת בקשה זו. 

6.      המסגרת  הנורמטיבית:

6.1.   בהתאם לתקנה 20(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט - 1969, המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי שניתן בסכסוך קיבוצי הוא 14 ימים מיום שימוע פסק הדין או מיום המצאת פסק הדין לבעל הדין. יש לציין, כי בתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי אין הוראה מקבילה להוראת תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, הקובעת כי בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת ערעור "מטעמים מיוחדים שיירשמו". אולם, בהתאם לפסיקה, בעניין שאין בו הוראה מפורשת בתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי, מוסמך בית הדין, מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969, לאמץ הוראות מתאימות מסדר הדין הרגיל בבית הדין לעבודה.